הצעד הרביעי לשחרור האמונות
הצעד הרביעי מאפשר לשלושת הצעדים האחרים להפוך להרגלים מושרשים היטב, הצעד הרביעי קשור להוצאה לפועל של שלושת הצעדים הראשונים. בכל מצב בו אנו נתונים נעשה ככל שביכולתנו לא יותר ולא פחות, אלא כמיטב יכולתנו. אך צריך לזכור שמיטב יכולתנו משתנה מרגע לרגע, לפעמים מיטב יכולתנו באיכות גבוהה, לפעמים באיכות פחותה הכל תלוי בשאלה אם אתם מרגישים טוב, ומאושרים, או כועסים ומדוכאים. בבוקר אנו מלאי אנרגיה ומיטב יכולתנו גבוה מאשר בלילה שאנו עייפים וכן כאשר אנו בריאים או חולים. ולפי מצבי הרוח היומיומי מיטב יכולתנו עשוי להשתנות, אך כשנהפוך את ארבעת הצעדים הללו להרגל ישתפר מצב רוחנו לעומת מה שהיה קודם. מבלי להתחשב באיכות נעשה כמיטב יכולתנו. אם נגדיל לעשות נבזבז אנרגיה ואז אנו מחלישים את גופינו ופועלים נגד עצמנו. ואם נפחית לעשות נביא על עצמנו תסכול ושפיטה עצמית מחמירה.
נעשה רק כמיטב יכולתנו בכל מצב בחיים, ולא משנה באיזה מצב אנחנו. אם ננהג כך לא יהיה לנו סיבה לשפוט את עצמנו וכן לא נסבול מרגשות אשמה ומבלי משים לב נבחין שאנו משתחררים מכל מה שהיינו נתונים בו.
אם נעשה כמיטב יכולתנו נחיה את חיינו בשמחה נהיה פוריים וטובים לעצמנו מכיוון שנעניק מעצמנו לסובב שלנו והעשייה היא זו שתגרום לנו להרגיש מסופקים ומאושרים. כשאנו עושים כמיטב יכולתנו אנו פועלים מתוך אהבה למה שאנו עושים ולא בגלל שאנו מצפים לתגמול. רוב האנשים עושים בדיוק ההפך הם מחליטים לפעול רק כאשר מצפים לגמול ולא נהנים מהעשייה עצמה. ולכן לא עושים כמיטב יכולתם.
רוב האנשים הולכים לעבודה כשהם חושבים על הכסף שישתלם להם ולמועד התשלום, הם עובדים למען השכר והכבוד וכתוצאה מכך העבודה מעוררת בהם התנגדות, הם מנסים לחמוק מעשיה וזה הופך ליותר קשה, הם אינם עושים כמיטב יכולתם, העשיה גורמת להם סבל מפני שהם חשים שהם חייבים לעשות זאת, כי יש הוצאות לפרנס ולשלם שכר דירה וחשים תסכול אדיר וכשמקבלים את השכר אינם מאושרים כי זה לא מספיק. בסוף שבוע יש להם לנוח והם מתעסקים בדברים אחרים בבריחה מהמציאות בבזבוז זמן וכד'. אנו פוגעים בעצמנו כשאנו לא אוהבים את מי שאנחנו.
יש דרכים רבות שאנחנו פוגעים בעצמנו איננו אוהבים את מי שאנחנו ואם נעשה למען ההנאה שבעשייה ותו לא, בלי לצפות לתגמול, נגלה שאנו נהנים ממה שאנו עושים, הגמול מתקבל אך אנו לא תלויים בו, בשביל למלאות את ציפיותינו.
אם אנחנו אוהבים את מה שאנחנו עושים, ועושים תמיד רק כמיטב יכולתנו אנו נהנה ולא נחווה תסכול ושעמום, וכך נגן על עצמנו: שום קול פנימי לא יאמר לנו שאנו אשמים, כי יש לנו הגנה, עשיתי כמיטב יכולתי ללא כל תחושת חרטה. זה לא קל לכבד את ההסכם הזה, אך זה יגרום לנו לצאת לחופשי נלמד לקבל את עצמנו בזה שנעשה כמיטב יכולתנו ונהיה מודעים לטעויות שלנו וללמוד מהן. כלומר, להתבונן בתוצאות בכנות ולהמשיך לתרגל, דרך זו תפתח את המודעות שלנו. אנו עושים כמיטב יכולתנו כי אנו רוצים לעשות ולא מפני שחייבים לעשות, ולא מפני שמנסים לרַצות אנשים אחרים או את השופט הפנימי שאומר לי אחרת. אבל אם אנחנו נפעל מפני שחייבים לעשות, איננו יכולים לעשות כמיטב יכולתנו ומוטב שלא נעשה זאת כלל.
אנו עושים כמיטב יכולתנו כי זה גורם לנו אושר והנאה, וכן אנו נהנים ומאושרים מהעשייה. משמעות העשייה היא להתמקד במטרה ולחיות את החיים במלואם, אי עשייה היא הדרך שלנו להתכחש לחיים. אי עשייה לשבת שעות מול מחשב ולשחק וכד', מפני שאנו חוששים לחיות, להתמודד מול אתגרי החיים ולקחת סיכון לבטא את עצמנו.
בראשינו יכולים להיות רעיונות מוצלחים רבים, ומה שחשוב זה העשייה. ללא ההוצאה של הרעיון לפועל לא תהיה התגלמות החומר, לא יהיה שום תוצאות ותמורה לפעול, פירושו לחיות, ליטול את הסיכון ולבטא את חלומי.
לעשות כמיטב יכולתי זה הרגל נפלא מכיוון שאני עושה בכל מה שנוגע אלי לפי מה שאני מרגיש ועושה, וזה אפשרי רק כאשר אנחנו ממוקדי מטרה וזה הופך לטקס קבוע בחיי מפני שבחרתי להפוך אותו לכזה, זו אמונה בדומה לכל אמונה אחרת שאנחנו בוחרים, אני הופך כל דבר לטקס ועושה כמיטב יכולתי. אם נרפה מהעבר ונחייה את הרגע בשלמותו נהנה בצורה מקסימאלית מההווה. אבל אם נחייה גם את העבר במקביל לא נהנה מהמתרחש ברגע זה בלבד מפני שאנחנו רוצים כל הזמן משהו אחר תמיד שונה ממה שקיים, וזה מוביל לרחמים עצמיים ולסבל.
כאשר נחייה רק את הווה, את העכשיו לא יוותר לנו זמן להתגעגע לעבר מכיוון שאנחנו חיים את החיים (ההווה).
יש לנו זכות לאושר נולדנו עם זכות לאהוב, ליהנות ולחלוק בזה. עלינו לחיות את החיים ולא לגלות התנגדות לחיים הזורמים, פשוט להיות מה שאנחנו, להסתכן וליהנות מהחיים ולומר לא כשאנחנו לא רוצים, ונדע שיש לנו הזכות להיות מה שאנחנו וזה רק כשנעשה כמיטב יכולתנו, כך נממש את הזכות שניתנה לנו. ואם לא נעשה כמיטב יכולתנו אנחנו שוללים את הזכות להיות מה שאנחנו, נזכור שהחיים זה אוטובוס ואנחנו הנהגים של האוטובוס, ולא מסתכלים אחורה בזמן נסיעה כי זה ממש סכנת נפשות, לכן ניקח אחריות על האוטובוס ותמיד פנינו קדימה.
איננו זקוקים להסכמתם של אחרים בכך שאנחנו אוהבים את עצמנו ואת אחרים.
שלשת הצעדים האחרים יפעלו בהצלחה. רק אם נעשה כמיטב יכולתנו אל נצפה לכך שתמיד נצליח לשמור על טוהר המילה. כיוון שההרגלים חזקים ומושרשים בנו היטב בתודעה. אך אנו יכולים לעשות כמיטב יכולתנו, וכן לקחת דברים באופן אישי או להניח הנחות אך אפשר לעשות כמיטב יכולתנו.
כשנעשה כמיטב יכולתנו השימוש לרעה במילים, וכן הציפייה מאחרים, וכן לקיחת דברים באופן אישי יחלשו ויופיעו בתדירות נמוכה, לא נשפוט את עצמנו אם אנו לא מצליחים לקיים את הצעדים האלה. אם אנחנו עושים כמיטב יכולתנו נרגיש טוב כלפי עצמנו, גם אם עדיין אנו מניחים הנחות, לא הכל מושלם באמצעות חזרה ותרגול נלמד לעשות זאת כמו כל מה שלמדנו בעבר, הרגל נהפך לטבע וטבע נהפך לשלטון שמקומו עמוק בתת מודע.
נעשה כל מה שביכולתנו בחיפוש אחר חופש אישי ואהבה עצמית, ונגלה שזה עניין של זמן למצוא את מבוקשנו.
עשו כמיטב יכולתכם להתחבר לעצמכם דרך גופכם על ידי דברים שעושים לכם טוב דברים אלו יגרמו לכם להתחבר לעצמכם.
כשנכבד את ארבעת הצעדים יהיה לנו חיים יפים ושליטה בחיינו על מנת לשמרם נעשה כמיטב יכולתנו לכבד אותם שהם כל כך פשוטים והגיוניים אך אנו זקוקים לרצון חזק כדי לקיימם מפני שבכל פניה שנפנה וצעד שנעשה יהיו לנו הרבה מכשולים ופיתיונות להפר אותם, אין ספק שעלינו להשתמש בכל דבר שעומד לרשותנו כדי לקיים את ההסכמים הללו, בהתחלה יש ציפיות שנצליח זה טוב ומצוין, אך גם אם מעדתי פעמים רבות, עלי לקום ולהמשיך להתקדם. לא לרחם על עצמי, גם אם אני נופל אני מספיק חזק ויכול לעשות ובכל פעם זה נעשה יותר קל, לכן אם נמעד לא נשפוט את עצמנו אלא נעשה הסכם חדש עד שייעשו לחלק מחיינו ונופתע מהשינוי שיחול וכך נגיע אל החופש האישי. כל יום נאמר רק להיום, רק היום נשמור על טוהר המילה ולא אקח דבר באופן אישי, ולא אניח הנחות ואעשה כמיטב יכולתי.
סיכום ביטול ההרגלים
ראשית עלינו להיות מודעים לכך שאנו כבולים לתוך מערכת האמונות והכללים בה אנו נתונים ועלינו להשתחרר. עלינו להיות מודעים למהות הבעיה בכדי לפתור אותה. ולכן
בפנינו שתי אפשרויות בחירה:
א. להמשיך לחיות כמו שאנו חיים.
ב. או לצאת למלחמה בעד עצמאותנו, ובעד הזכות להשתמש בתודעה ובמוח שלנו איך שאנחנו.
אם ברצוננו להיות משוחררים, עלינו להילחם, הוי אומר להתמודד עם כל הפחדים בזה אחר זה. אומנם זה תהליך איטי, אך הוא פועל בהצלחה. בכל פעם שאני מתמודד אני מעט יותר משוחרר ולכן עלינו לתפוס שליטה על רגשותינו, ולהפסיק ללבות רגשות הנובעות מפחד. וקשה לבצע זאת כיוון שהאמונות וההסכמים שולטים בתודעתנו.
יש לנו ג' דברים: המודעות, הדרך להשתנות – להשתחרר מהאילוף ותחום ההכוונה.
דרך אחת בשינוי האמונות היא מיקוד תשומת הלב בכל אותם הסכמים ואמונות, ושינוי ההסכמים שערכנו עם עצמנו. וכך אנו מחלקים את תשומת הלב מחדש. אם אנו מודעים שכל הדרמה והמכשולים בחיינו היא תוצאה של האמונות, ואמונות אינם אמיתיות, אז נוכל להתחיל לשנות אותם. ולכן עלינו להתמקד במה שברצוננו לשנות.
ולכן עלינו להכין רשימה בכל מה שאנו מאמינים וכל ההסכמים והתכנותים שלנו ולגלות ולאמץ אמונות חילופיות אמונות שמעצימות אותנו, כי אמונה פירושה כל דבר או מחשבה שקיבלתי אותו כאמת מוחלטת ומימלא אני מתחיל לפעול על פיה.
וכך נבטל בצעדים קטנים, כיוון שצעדים קטנים לא דורשים הרבה כח, ונותנים כח להתמודד עם הדברים הגדולים.
וכך בכל ביטול של אמונה ישנה נחליף אותו באמונה חדשה שגורמת לנו אושר.
וכן לתרגל שוב ושוב את האמונות החדשות, המפתח למומחיות זה התרגול, וכל זה כיוון שאנו זקוקים למידה זהה של כח לשנות הסכם באותה מידה שהושרש ונוצר אצלנו ההרגל הישן. אנו מכורים לכעס, קנאה, לרחמים עצמיים. לאמונות שאומרות לנו "אני לא מספיק טוב", "בשביל מה לנסות בכלל, אנשים אחרים יעשו זאת יותר טוב ממני".
וכן ללמוד לשלוט ברגשותינו, אנו רואים את העולם בהתאם לרגשות שאנו חיים. כשאנו כועסים הכל סביב לא בסדר, מטילים אשמה על כל דבר, ולכן עלינו לשלוט ברגשותינו כדי שיהיה לנו מספיק כח אישי לשנות את ההסכמים שמושתתים על הפחד. – אנו מדחיקים את הרגשות כאשר אנו מאבדים שליטה ולא כאשר אנו בשליטה, וכשאדם לוחם אז הוא נמנע. הוי אומר שהוא יודע לרסן את הרגשות ולבטא אותם ברגע הנכון.
אתם מוזמנים להגיב ולשאול על כל שאלה או הבהרה שיש לכם. מרכז "האומץ לשנות " העוגן שלך להצלחה
