בכל מסגרת בעולם ישנם ערכים כללים שמנחים אותם ועל פיהם המסגרת קיימת ומתנהלת. לדוגמא: כל מדינה יש לה את החוקים שלה והתרבויות שלה.
כל מסגרת יש לה את הכללים והקווים המנחים אותה. כל משפחה יש לה את הכללים שלה הערכים שלה, ודרכי החינוך שלה. לכל מסגרת יש את האמונות שלה.
הרצון המשותף של כל מסגרת הם חוקי החברה וכלליה.
מה שקורה כאשר אדם נולד נותנים לו דגש לתשומת לבו ומציגים לו בתודעה את הכללים הערכים והאמונות של המשפחה והחברה בה הוא נמצא.
הוי אומר אבא, אמא, אחים, מסגרת חינוכית שבה הוא נמצא וחברה בה הוא נמצא.
במסגרת בה אנו נמצאים מלמדים אותנו את היכולת ותשומת הלב להבחין ולהתמקד במה שרוצים שנקלוט ונפנים מתוך מיליוני דברים שאנו רואים בו בזמן וזו הדרך בה לימדו אותנו המבוגרים את כל מה שאנו יודעים.
לדוגמא: בכל סוג חברה אם נתבונן נראה שיש לה דברים וערכים מסוימים ששמו דגש עליהם יותר מאשר דברים אחרים כל חברה לפי האמונות והכללים שלה.
באמצעות השימוש בתשומת לב למדנו איך להתנהג בחברה,במה להאמין ובמה לא, מה מקובל ומה לא, מה טוב ומה רע מה יפה ומה מכוער,מה נכון ומה לא נכון.
כשהיינו ילדים לא בחרנו כלום לא ניתן לנו לבחור את אמונתנו והכללים שלנו.
אך הסכמנו עם המידע שהועבר אלינו דרך אנשים אחרים, המידע אצלנו כי הסכמנו ולא מחייב מרצוננו כי לא שהיה לנו אפשרות אחרת. ברגע שהסכמנו לו אז האמנו בו וכך צומחת האמונה כי ילדים מאמינים לכל מה שהמבוגרים אומרים יש כאן אילוף התנהגותי, יש כאן את הגורם הסמכותי שמשפיע עלינו.
לדוגמא: נוצר מצב שאנו שופטים את עצמנו ואת החברה או כל דבר אחר מבלי שנשים לב לכך, וכיצד? כאשר אנו מאמנים את ילדנו שאותם אנו כ"כ אוהבים בשיטה של שכר ועונש! אומרים לנו אתה "ילד טוב" מתי שאנו עושים את רצון ההורים ואם לא אנו "ילדים רעים" קיבלנו פרס כשפעלנו ע"פ הכללים, ומאידך עונש שהתנגדנו לכללים התחלנו לפעול בצורה של ריצוי אחרים כדי להיות טובים כלפי חוץ לא היינו מה שאנו באמת, מנסים לרצות את ההורים והמחנכים רק כדי לא לקבל דחיה מהם והפחד מהדחיה הופך אותנו ללא מספיק טובים ובסוף אנו נהיים אדם אחר אנו הופכים להעתק של האמונות של ההורים והמחנכים שלנו בתהליך האילוף הזה.
איבדנו את כל הנטיות הטבעיות שלנו. וכשהתבגרנו ולמדנו להגיד לא, לא היה לנו את הכוח של ההתנגדות הזו להיות מה שאנו חושבים שאנו באמת רוצים להיות, להיות מי שאנחנו, ולאחר זמן אנו כבר מפחדים שיענישו אותנו הכל הפך אצלנו בתודעה לספר חוקים וכללים, הכל נהפך לתבניות בתת מודע ואנו מקבלים ללא ערעור את כל מה שמצוי כאמת שלנו, למרות שלפעמים זה מנוגד לטבענו הפנימי, פתאום נוצר מצב אצלנו כתוצאה מהאילוף הזה שהשופט הפנימי שלנו בפנים בתת מודע אומר לנו ברגע שאנו לא מתנהגים לפי הכללים אנו אשמים ושעלינו להיענש ולהתבייש.
וקיים עוד חלק נוסף בתוכנו שהוא "הקורבן" שנושא את ההאשמה הזו בתוכנו ופתאום אני אומר לעצמי, "אני מסכן" "אני לא מספיק טוב" "לא הולך לי בכלום" "אני לא שווה כלום" וכדו' ואני גם משכנע את עצמי מציאות שאני כזה הנה תראה לא הולך לי בכלום "לא אוהבים אותי" "לא מתייחסים אלי" "לא מצליח בלימודים" וכדו' וכל זה לכאורה מבוסס על מערכת האמונות שמעולם לא בחרנו להאמין בהם וכך נפגע הדימוי עצמי שלנו.
באמונה טמונה עוצמה רבה שגם לאחר שנים רבות שאנו נחשפים למושגים חדשים ומנסים להחליט בעצמנו אנו מגלים שהאמונה עדין שולטת בנו היא מערערת בנו את הביטחון לפעול, לקום ולעשות, כי היא טמונה אצלנו כאמת מוחלטת שלא ניתנת לשינוי. וכאן יש להתבונן ולהשים לב איך זה קורה שהורים שבעצם כ"כ אוהבים אותנו אולי חלילה הם אלו שגרמו לנו את המצב הלא טוב שאנו נמצאים!?
חלילה וחס! אדם שאוהב אותי באמת לעולם לא ירצה לגרום לי רע ובוודאי לא בכוונה, לכן בהתבוננות בדברים נבחין שישנם
מספר נקודות שרצוי וכדאי מאוד שנתבונן בהם:
- אדם גדל ע"פ מה שחינכו אותו בבית,בבית ספר, בחברה בה הוא נמצא, וקיים ויתכן מאוד שהכללים והאמונות שגידלו אותנו הם באמת הנכונים והטובים עבורנו,נקודת התפנית החלה בעצם מתי שקצת גדלנו מילדותנו והתחלנו בהתמודדות בבית, בחברה וכדו'. לפעמים זה קורה מאי התמודדות של לחץ של ההורים או בשעת כעס ולכן תגובתם אלינו לא היתה כראוי או שלפעמים הורים טועים בכיוון החשיבה להתנהגות אל הילד ובעצם הילד זועק לעזרה מבפנים, אנו כהורים לא שמנו לב או לא יחסנו לזה חשיבות בגלל האמונות והכללים שאנו נמצאים בגלל המצב הנתון שבו היינו נמצאים באותו רגע בלחץ או בכעס שלנו שלא קשור בכלל לילד, וכתוצאה מכך הילד נפגע.
- ישנה עוד אפשרות שהילד ספג פגיעה בחברה או בבית ולא ידע להתמודד אתה כראוי ואצלו הדברים התפתחו בצורה לא נכונה ואנו כהורים לא הבחנו במה שמתחולל בילד, והתוצאה של הדברים הללו התפתחות של דימוי עצמי נמוך, חוסר ביטחון עצמי, פחדים וכדו' ממילא כל משעולי החיים ודרך החיים הולכים הלאה בצורה אחרת ולא רצויה.
- עוד נקודה להתבוננות שלפעמים לא השקענו מספיק בעצמנו או בילדנו איך לקבל דברים שלא בשליטתנו, בחיים קורים לנו דברים ומאורעות שאין לנו שליטה עליהם או מצד שהם גדולים עלינו ואנו צריכים להרפות או מצד שהם קורים שלא באשמתנו ולא למדנו איך להתמודד מולם, ונוצר מצב שאנו מנסים לקחת אחריות על מה שלא בשליטתנו וכל המאורעות האלה בעצם גרמו לנו בתוכנו תהפוכות, וכל חיינו מתהפכים ברגע, אנו פועלים ועושים דברים וטעויות שאנו לא מבינים איך זה קורה שאנו חוזרים עליהם שוב ושוב.
ולכן אנו זקוקים למידה רבה של רצון ואומץ להשתנות ולקרוא תגר על הטעויות שלנו, כי נכון שלא בחרנו בהם אבל כן הסכמנו איתם.
צדק אמיתי זה לשלם פעם אחת על טעות וחוסר צדק משמעו לשלם שוב ושוב על אותה טעות, אנו סובלים רק בגלל שאנחנו מאמינים לשקרים שאמרנו לעצמינו, והם נהפכו לאמונות שלנו.
אך ורק אנחנו מאפשרים לדברים לקרות אצלנו, אנחנו צריכים לקחת אחריות על מעשינו ועל מה שבשליטתנו,
לכל אדם יש את החלום האישי שלו ובמקרים רבים הוא נשלט ע"י הפחד והחלום מתמוגג אני רוצה להגיע למה שאני רוצה, לחלום האישי שלי, אך אנו חווים, כעס, קנאה, שנאה, צרות עין, ביקורתיות, ורגשות שליליים אחרים וכך מתהפך לחלום בלהות אך אנו לא חייבים להיות כך, זה בחירה שלנו איך להתנהל, כי אפשר ליהנות מחלום נעים ולהגשימו.
במשך כל חיינו אחר חיפוש של האמת וצדק בגלל המוסכמות שבתודעה שלנו יצרנו מחיצה, ואנו לא יכולים לראות את האמת הזו האם באמת זה מה שאני רוצה? מרגיש? חווה? או שבעצם הכל זה פעולות של בריחה מהתמודדות?
אנו חיים בתוך ערפל שלא נותן לנו לראות רחוק יותר ממה שנמצא מול עינינו, ממש מתחת לאפינו.
הערפל הוא החלום האישי שלנו מה שאנו מאמינים בו למה שאנו באמת.
הפחד הגדול ביותר שלנו הוא לקחת סיכון לחיות, הסיכון לחיות ולבטא מה שאנו באמת, להיות עצמנו הוא הפחד הגדול ביותר של בני אדם כיון שלמדנו לחיות את רצונם של אחרים בשל הפחד שלא יקבלו אותנו ושלא נהיה מספיק טובים כלפי האחר.
התוצאה של הדברים כיון שאנו מרגישים לא מושלמים אנו דוחים את עצמנו, קשה לנו לסלוח לעצמנו על כך שאנו לא מה שהיינו רוצים להיות ולייתר דיוק מה שאנו מאמינים שעלינו להיות ממילא אדם חש מזויף, מתוסכל, ולא אמיתי וכדי שלא יבחינו בו הוא לובש מסיכה חברתית, שמסתתר אחריה.
לדוגמא: בני הנוער נוטלים סמים, סיגריות, אלכוהול מעשים של התבלטות חברתית, רק כדי להימנע מדחייה מצד בני נוער אחרים, הם לא מודעים שהבעיה היא בזה שהם לא מקבלים את עצמם כמו שהם, הם דוחים את עצמם מפני שאינם מה שהם וכך מתיימרים להיות, אך איש לא מתעלל בנו יותר מכפי שאנו מתעללים בעצמנו.
קיים בנו הצורך להיות רצויים ואהובים ע"י אחרים, אך איננו יכולים לקבל ולאהוב את עצמנו, ככל שיש בנו יותר אהבה עצמית כך אנו חווים פחות התעללות עצמית.
והתעללות עצמית נובעת מדחייה עצמית ודחייה עצמית נובעת מכך שיש לנו דימוי על משמעות המושלמות, יש לנו דימוי עצמי נמוך, ולעולם אנו לא עומדים באידיאל הזה וזו הסיבה שאנו לא מקבלים את עצמנו כפי שאנחנו ולא אחרים כפי שהם.
לכן קודם כל נסכים לקבל את עצמנו איך שאנחנו ולשנות את התובנות ומוסכמות ששולטים בחיינו ומונעים מאיתנו להיות מה שאנחנו. נומר כל יום בבוקר: "מי כמוני ואין כמוני איך שאני במה שאני"
אנו זקוקים לכוח רצון חזק מאוד כדי לאזור אומץ ולשנות את האמונות מגבילות לאמונות מעצימות.
אתם מוזמנים להגיב ולשאול על כל שאלה או הבהרה שיש לכם. מרכז "האומץ לשנות " העוגן שלך להצלחה
